תשובה: הספר נועד לבחון את הטענות הנפוצות בשיח הציבורי נגד החרדים באמצעות נתונים, עובדות היסטוריות ומקורות רשמיים.

תשובה: לא, מעולם לא היה חוק או מנגנון שכזה. החוק שהיה התייחס רק בבני ישיבות המקדישים את רוב זמנם בלימוד התורה, שקיבלו דחייה לשנה ללימודם, והדחייה התחדשה רק לתקופת לימודם, החרדים מעולם לא ביקשו פטור גורף.

תשובה: הצבא עצמו נושא באחריות עקב הפרת הסכמים חוזרת ואי-עמידה בהבטחות לשמירה על אורח החיים הדתי של המתגייסים.

תשובה: הרוב המוחלט של החרדים אינו אנטי-ציוני; מדובר בקבוצה קטנה וקיצונית (נטורי קרתא) המהווה פחות מאחוז אחד מהמגזר.

תשובה: החשש המרכזי הוא "סכנה רוחנית" – המציאות מוכיחה שהצבא משמש כ"כור היתוך" הגורם לשחיקה דתית עמוקה אצל חיילים דתיים.

תשובה: הספר טוען כי האופן בו משתמשים במושג זה מעוות, שכן אין שוויון אבסולוטי אפילו בתוך צה"ל בין לוחמים לג'ובניקים. שוויון אמיתי מחייב קודם כל שוויון בזכויות, וכי הערך האמיתי הוא ערבות הדדית.

תשובה: לא, עולם התורה מוצג כנכס המביא תרומות מחו"ל, מעודד עלייה ותורם לחוסן הדמוגרפי והרוחני של עם ישראל.

תשובה: תחושה זו נובעת מהדרה ממושכת, אפליה בתקציבי חינוך וחוסר ייצוג הולם במוסדות המדינה ובשירות המדינה.

תשובה: הספר שואל האם הציבור החילוני היה מוכן לשלוח את ילדיו לצבא אילו היה זה צבא חרדי המחנך לערכי דת.

תשובה: באמצעות מנגנונים פסיכולוגיים כמו שימוש בנרטיבים פשוטים, חזרה על שקרים (אפקט האמת האשלייתי) והסחת דעת מבעיות יסוד במשק.

תשובה: כ-35% מהמתגייסים החרדים משרתים בתפקידים קרביים, נתון הגבוה משמעותית מהממוצע בכלל הצבא.

תשובה: לא. אף שהתפיסה המקובלת היא שאמא חרדית אינה שולחת ילדים לצבא כלל, הנתונים חושפים מציאות אחרת. בשקלול שיעורי הגיוס והשירות הקרבי עם שיעורי הפריון הגבוהים, לאמא חרדית יש בממוצע מספר דומה של ילדים בשדה הקרב כמו לאמא חילונית, ואולי אף יותר.

תשובה: נתונים מהמגזר הדתי-לאומי מראים כי כ-50% מהמתגייסים ישירות מהתיכון לצבא עם כיפה מסיימים את השירות בלעדיה.

תשובה: ילד הלומד בתלמוד תורה (מוסד פטור) מקבל מהמדינה כ-25% בלבד מהתקציב המוענק לילד בחינוך הממלכתי.

תשובה: מדובר בכ-0.22% בלבד מכלל תקציב המדינה לשנת 2025, פחות מתקציב משרד התיירות או משרד התרבות והספורט.

תשובה: לא, הם עצמאים כלכלית. הם חיים בעיקר על משכורת האישה ומקבלים מלגה קטנה מהכולל (עד 4,000 ש"ח בממוצע), שהמדינה שותפה בה בפחות מ-20% במקרה הטוב.

תשובה: זה תלוי בתקופות, במקרה הטוב חלק השתתפות המדינה יכול להגיע ל-750 ₪.

תשובה: הקבוצה כולה מונה כ-1,050 משפחות בלבד, המהוות כ-0.4% מהציבור החרדי בישראל, היותר קיצונים שבהם היא קבוצה קטנה אף יותר.

תשובה: כ-42% מהציבור החרדי עסקו בפעילות התנדבותית, הנתון הגבוה ביותר מבין כל המגזרים בישראל.

תשובה: צה"ל הוא גוף מקצועי; מי שלא עבר הכשרה קרבית ממושכת לפני המלחמה אינו כשיר להישלח לשדה הקרב, וגם אין לו מקום מוגדר בזרועות הצבא השונים - בעיית הלוגיסטיקה.

תשובה: כ-4,000 חרדים הגישו בקשות גיוס בין אוקטובר 2023 לפברואר 2024, בפועל הצבא לא יכל לקלוט יותר כ-600.

תשובה: מתנדבי זק"א עוסקים באיסוף וזיהוי חללי אסונות ופיגועים, משימה קשה פיזית ונפשית שבוצעה באינטנסיביות אחרי ה-7 באוקטובר. הארגון מפעיל כ-3,000 מתנדבים הפועלים בפריסה של 24/7 כדי להבטיח את כבוד המת בישראל.

תשובה: כ-20,000 חרדים התנדבו לסייע לחקלאים שנותרו ללא ידיים עובדות, ובכך מנעו אובדן יבולים המוני.

תשובה: זהו הסדר המאפשר דחיית שירות צבאי לתלמידי ישיבות המקדישים את כל זמנם ללימוד תורה (לפחות 45 שעות שבועיות), השירות נדחה לשנה, ויש לחדשו במידה והתלמיד ממשיך ללמוד שנה נוספת.

תשובה: הצבא הפר התחייבויותיו כלפי החיילים החרדים, וזו הסיבה שהתפטר מתפקידו רב חיל האוויר, סגן אלוף רם משה ראב"ד.

תשובה: זיני הודה כי החוסר אימון של החרדים ביחס להתחייבויות הצבא מוצדקים שכן בעבר הצבא לא עמד בהתחייבויות שלו, אמר על זה האלוף זיני: "קנינו את זה ביושר".

תשובה: מנקודת מבט חרדית, הצבא מקלקל רוחנית מעצם מהותו כ"כור היתוך", והכנה רק ממתנת את הנזק אך לא מבטלת אותו.

תשובה: לא, לתפיסתם הצבא פועל גם כגוף מחנך השואף לעצב זהות ישראלית חילונית, תפקיד שאינו בסמכותו לטענתם.

תשובה: רבנים בולטים בציונות הדתית, החלו להזהיר מפני גיוס ליחידות מסוימות בשל פגיעה ביכולת לשמור בהם על ההלכה.

תשובה: לדברי ארגון הציונות הדתית "תורת לחימה", חלקים נרחבים מהקמפיין הציבורי לגיוס חרדים אינם נובעים מצורך מבצעי אמיתי או מרצון כנים לשלבם, אלא מובלים על ידי גורמים בעלי אינטרסים פוליטיים, וכי אין לשתף פעולה עם קמפיין זה שכל מטרתו היא ניגוח פוליטי ויצירת שיסוי.

תשובה: משום שהוא מסרב לעגן את תנאי השירות של החרדים בפקודת מטכ"ל. ללא עיגון מחייב כזה, כל הנהלים המאפשרים לחרדי לשמור על אורח חייו הם חסרי תוקף וניתנים לביטול בכל עת.

תשובה: לחץ הבג"ץ לשילוב נשים בלוחמה מתנגש לעיתים עם הצורך ביחידות נפרדות לחרדים ומקשה על מתן התחייבויות של הצבא כלפי החרדים.

תשובה: מעל 80% מהנשים החרדיות עובדות, נתון הדומה לשיעור התעסוקה של נשים במגזר הכללי.

תשובה: שיעור התעסוקה המשוקלל עומד על כ-67.5%, פער של כ-16.5% בלבד מהמגזר הכללי.

תשובה: אחוז העובדים בחברה החרדית קרוב לממוצע ה-OECD (70.3%) וגבוה יותר משיעורי התעסוקה במדינות כמו איטליה.

תשובה: הכנסה ממוצעת של משק בית חרדי היא כ-14,816 ש"ח, לעומת 24,466 ש"ח במשק בית יהודי לא-חרדי.

תשובה: חרדי משלם מיסים כמו כל אזרח במדינת ישראל, אלא שבפועל מי שמרוויח פחות משלם פחות מיסים, החרדים עובדים קשה כמו כל אזרח אלא שלא ניתן הזדמנות שווה להתפרנס בכבוד לכל האזרחים בשווה.

תשובה: לפי הספר, המדינה לא השכילה ליצור מסלולי הכשרה איכותיים התואמים את אורח החיים והערכים החרדיים.

תשובה: כן, הם מגייסים תרומות מחו"ל שנכנסות למשק הישראלי, ומשלמים מיסים עקיפים (כמו מע"מ) על רכישותיהם.

תשובה: הספר טוען כי האשמת החרדים ביוקר המחיה היא "הסחת דעת" מהגורמים האמיתיים, בין היתר: ריכוזיות במשק (מונופולים) ורווחי שיא של הבנקים.

תשובה: ארגוני החסד החרדיים מחלקים לנזקקים כ-1.5 מיליארד שקל בשנה מתרומות של אנשים פרטיים בלבד.

תשובה: הארגון, המונה כ-65,000 מתנדבים, מספק סיוע בדרכים (כמו החלפת גלגל) וחילוץ ילדים שננעלו ברכבים בהתנדבות מלאה.

תשובה: הארגון משאיל ציוד רפואי לכ-1.75 מיליון ישראלים בשנה, פעילות החוסכת למדינה מיליארדי שקלים.

תשובה: לא, רובם המוחלט של ארגוני החסד (כמו יד שרה, איחוד הצלה וידידים) פתוחים ומסייעים לכל אזרחי ישראל ללא הבדל.

תשובה: לא, החרדים הם ציבור שומר חוק, ומהווים פחות מ-2% בבתי הכלא הישראלי הרבה פחות מהיחס שלהם באוכלוסייה.

תשובה: עם פריון של 6.75 ילדים לאישה, החרדים מבטיחים את הרוב היהודי במדינה ומונעים סכנה דמוגרפית.

תשובה: זהו הסדר וולונטרי עתיק שבו אנשי עסקים תומכים כלכלית בלומדי תורה ושותפים בזכויותיהם, מודל שהוא יסוד עיקרי במודל הקפיטליסטי להינצל מחברה נטולת ערכים.

תשובה: הישיבות בארץ נחשבות להכי טובות בכל העולם, ומושכות אלפי תלמידים, הרבה תלמידים בוחרים להשתקע בארץ ומביאים בסוף את משפחותיהם.

תשובה: ההתנדבות נעשית כ"מצווה", בשקט ובהצנעה, דרך תשתיות קהילתיות פרטיות וללא ציפייה לתמורה מהמדינה.